המקרה העצוב של חלק מהילדים שלנו

כמה השדרות, הרחובות גואירה, של הפארקים, פלטפורמות שלה ומקומות ציבוריים שלה הם בדרך כלל השלב לכל דבר מה אתה יכול לצפות ממקום שבו אזרחים יתקהלו: משווקת לוויינים, איסוף מרכזי, קיר של איכה, מצפי כוכבים פוליטי וכו '. שם יש אנשים שם הם יחסי של Exchange, דיאלוג רווחים משותפים הם בדיוק בשביל זה. להשתלב בחברה הסובבת הדברים יוצר; הבעיות שדורשות פתרון; הסיפורים שברצונך לספור; הנתונים שברצונך לגלות. בקיצור: sardinel אוטובוס, גם הם, מקומות מפגש עירונית ומרכזי הכנסים קטנה כדי לאוורר את אקטואליה פועמת. כל זה נורמלי, אנחנו לספור, הפך לצערי נורמלי: חללים ציבוריים הפכו המקום שבו יש עדות אחת הבעיות החמורות ביותר של העמים: עוני ילד ועוני מוחלטת של מספר עובי של האזרחים.

עם זאת תוכניות עבודה לדרך על-ידי המינהל בחוג כדי לחימה רעב; אבל הכוונה שאפתני של המדינה להגן על ילדים ועל המשפחה באמצעות מדיניות ציבורית יסודית ויקר; אבל הסולידריות של הקהילות עובדה כי העוני קיים בגיאוגרפיה המקומי שלנו כמזכרת היקף המשבר הכלכלי והחברתי במדינה עובר. זה נותן למרות לראות את הילדים עם היד המושטת ועם קולו חלש הקוראת מטבע כדי לקנות משהו, פרוסת לחם כדי להרוות את הרעב שלו או את שאריות הארוחה במסעדה כדי להאכיל את רצונם להמשיך לחיות. עד לפני כמה זמן גואירה הוא preciaba שיש לי כמה תנאים לחוגים אחרים, הוא נחשב ללא סבל במשך זמן רב בגלל עוני נחשב חרפה לחברה כולה. עם זאת, זמן כאן. לכל דבר יש שינה, ילדים, (למרבה הצער הם ילדים נוספים), מונע על ידי הרעב, יצאו לרחובות כדי לבקש נדבות, היום הוא להם פתרון זה הדרך שלו הבעיה הדחופה יותר: של לקבל אפילו פרוסת לחם כדי להרגיע את הרעב. כל האמור לעיל מתווספים את האשמות חמורות לגבי קיומו של הכנופיות של ילדים ב ומרקאיבו אשר מצוטטים במקומות מסוימים יש קרבות אמיתי שבו המטרה היא פיזית, מילולית בתקיפת אויבים.

האמור לעיל אלא אם כן היתה ריאקציה חזקה של הרשויות, ההורים ושל הגופים אחראי להבטיח את שלומם של ילדים. שירי הלל ילדים אינם. את העתיד לפני לראות אותם אבל ההווה, היום, וכמובן, מחר. אם נניח להם למות מרעב או לאפשר כי מעתה לפתור חבל הסתירות שלו, אנחנו הם זיוף שותפות כי אז מסתכלים על הדור הזה כדי לבקש כל מה לא נעשה בזמן חשבונות. לכן, מומלץ כי אנחנו מתחילים ולמצות את בנו עצמנו מרגע זה מאוד.